אחרי שכעסתי…

אחרי שכעסתי… רטנתי… בכיתי… התיאשתי… הרגשתי מרומה מתוסכלת חסרת כוח. הרגשתי שאין תכלית ואין אור. נעורתי בידיעה הכי חזקה שלי “הקו הדק בין האור לחושך עובר בנקודת ההחלטה” ואינני רוצה להחליט לחושך ואני בוחרת באור במה שאני אוכל לעשות לסביבתי להמשיך ליצור ולצבוע את עולמי בצבעים שאני הכי אוהבת. כי מאמינה בכול לב שהיום יום שלי שלנו הוא התבנית הכללית של הבחירות האישיות שלנו. שיהיה לנו רק טוב.
מצפה לכם מחר בחיוך ענק עם קפה וסמפטיה

דילוג לתוכן