על שבריריותם של החיים , והקשר לתכשיטים שאני יוצרת

  לפני כשנתיים נפטרה אחותי אילה ממחלת הסרטן. ליווינו אותה בדרך הייסורים שעברה.

חווינו פרידה , כואבת אבל מכוננת, למדנו לאהוב חזק, לראות את הרגעים היפים שניתנים לנו בכול הפרטים הקטנים של היום יום.

אילה ז”ל נפטרה בבית החלומות שלה. היא עברה לבית החדש שבנתה ועיצבה וחיכתה לו יותר מכל דבר אחר, כשהיא חולה מאד , ולא זכתה ליהנות מכול היופי שהיה מסביב.

הבית הקרין “אילה” מהבורג הקטן ביותר ועד לבוסתן שהקיף את הבית, עם שלל פסלים שיצרה מקרמיקה, מוכשרת מאד הייתה אחותי ובעלת טעם ושיק מעולים.

אני פניתי לעיצוב תכשיטים וכאמנית חיפשתי את “המשהו ” המיוחד שידבר אלי ובשמי.

אני מחוברת לטבע, אוהבת ים, מרחבים ונופים של הנגב והגליל.

וכך באחד הטיולים בוואדי דישון הביאו לי הנכדים פיסת תחרה ענקית ושאלו “מה זה”.

אני כל כך התרגשתי , ועניתי “מצאתי את הדבר שחיפשתי, זה התכשיטים שלי”

“התחרה” הייתה צבר שהתייבש וקמל, עורקים עדינים ושברירים , חסרי חיים, עוד רגע וייעלמו באדמה היבשה ויהפכו לגרגרים.

בכפות ידיי אחזתי ב”תחרה” ונזכרתי באחותי ,שברירית ,שוקעת אט אט, נעלמת.

הרמתי את הצבר מול האור, וראיתי עגילים, תליונים, ושרשרות .

תכשיטים! בוהקים ונוצצים בזהב, וצבע. אני אוכל להשיב לצבר את יופיו, אני אשים בכל פיסה שאמצא את סיפורי שלי.

מתוך כאב הפרידה והאובדן התחלתי לעצב סדרה של תכשיטים עם דימוי של צפרים ופרפרים שהיו נושא אהוב ביצירתה של אחותי.

היו לנו תכניות ליצירה משותפת, והן נגוזו, אני ממשיכה בדרכי מוצאת את אוצרותיי על האדמה, ובטבע מחבקת ומעניקה לו חיים חדשים מלאי עצמה ונוכחות, הטבע שלי לא נעלם!.

בימים האחרונים חוזרות אלי המחשבות ביתר שאת.

את לימור, הכרתי בפורום אמנות שימושית, גם את נתנאלה ורותי.

עכשיו לימור ורותי חולות .נשים חזקות ומיוחדות.

לימור בנתה עסק לתפארת, ורותי תפרה תיקים מדהימים שהגיעו לכל העולם.

משפחה, וחלומות לעתיד. ואז בבת אחת הכול משתבש , מתפרק, ואני המומה, לא מבינה, מתקשה לעכל.

תארו לכם שפתאום הכול יעבור. שכמו בצבר רגעי החולשה והשבירה יהפכו למשהו חדש חזק , כאילו לא היה פולש ורע.

רוצה להיאחז ולאמין בתקווה שמהרע יצא טוב

“נסיבות מצערות הן אמנם מקור לייאוש ולעצב, אבל גם לצמיחה וגדילה. התוצאה תלויה אך ורק בתגובה שלך”(הדלאי למה).

קראתי את  המשפט, ומחשבות רבות עלו בליבי . איך זה יתכן? מאיין שואבים כוחות להלחם במלחמה ארורה שכזו?

באחת השיחות שהיו לי עם אחותי, היא אמרה” גם טוב יצא מהסרטן הזה, תראי בכמה אהבה ועזרה אני מוקפת”היה לי קשה להבין זאת.

אבל אולי זו הנחמה המועטה בכאב הגדול, שכך היא הרגישה.

אני משתדלת ולומדת לחיות כמו שאמר פרופסור מולי להד” אנחהו צריכים לדאוג לארגן לנו שמחות , כי הדברים הרעים באים מעצמם”

לא ניתן לחיות בחרדה התמידית על שבריריותם של החיים, אבל בהחלט אפשרי ללמוד את היופי של היום יום, לאהוב המון ולחבק, ליצור,ולבנות

סביבינו מעטפת מחזקת ותומכת.

אני, בתהליך היצירה שלי,  חשה את אותם רגעים נפלאים , בהן אני מצליחה לקחת את אותה פיסת צבר יבשה ולהפוך אותה לתכשיט מרהיב.

ניצחון קטנטן ושמחה.

 

עגיל ציפור.יציקת כסף 925   ציפרים (43)    פרפרים (1)

 ציפרים (7)      פרפרים (13)

 

דילוג לתוכן