על צבעים ומה שבניהם

 

פתחתי את המחשב בסטודיו, וקראתי את שירה של סמדר יחזקאל(שלוי)

אָפוֹר

גַּם כְּשֶׁאַתָּה עָיֵף יֵשׁ בְּךָ קֶסֶם וּבָרָק

גַּם כְּשֶׁאַתָּה עַצְבָּנִי, מְתֻסְכָּל וּמְפֹרָק

בְּכָל הַגְּוָנִים מִלָּבָן וְעַד שָׁחוֹר

אַתָּה יָפֶה בְּעֵינַי.

גַּם בָּאָפוֹר.

 

סַפֵּר לִי הַכֹּל, אֲנִי רוֹצָה לְהַקְשִׁיב

כֵּן, אֲנִי בְּטוּחָה. תֵּן לִי לְהָגִיב

זֶה מְעַנְיֵן אוֹתִי גַּם כְּשֶׁזֶּה דָהוּי

כִּי יֵשׁ בְּךָ אוֹר אֲפִלּוּ כְּשֶׁאַתָּה כָּבוּי

 

כְּשֶׁקָּשֶׁה לְךָ, מִתְגַּלֶּה אַתָּה הָאֲמִתִּי

אֵין לְךָ סַבְלָנוּת וְאַתָּה קְצָת בִּקוֹרְתִּי

אֲבָל לָמָּה נִדְמֶה לְךָ שֶׁבֵּינֵינוּ חַדְגּוֹנִי?

דַּוְקָא כָּכָה כָּל-כָּךְ צִבְעוֹנִי!

 

אוּלַי זֶה לֹא קָשׁוּר אֵלַי בִּכְלָל

אָפוֹר לְךָ בִּפְנִים וְזֶה עוֹשֶׂה אוֹתְךָ אֻמְלָל

מָחָר יֵשׁ יוֹם חָדָשׁ. לֵךְ לִישוֹן…

תִּרְאֶה שֶׁכָּל הַצֶּבַע יַחֲזֹר עִם אוֹר רִאשׁוֹן

 

גַּם כְּשֶׁאַתָּה עָיֵף יֵשׁ בְּךָ קֶסֶם וּבָרָק

גַּם כְּשֶׁאַתָּה עַצְבָּנִי, מְתֻסְכָּל וּמְפֹרָק

בְּכָל הַגְּוָנִים מִלָּבָן וְעַד שָׁחוֹר

אַתָּה יָפֶה בְּעֵינַי.

גַּם בָּאָפוֹר.

הרבה מחשבות, והרהורים על “הצבעוני בחיינו”.

כאמנית, כאישה, כאדם שחיו נעים , על קשת של צבעים.

לעיתים נופלת , מרגישה “אפור” .

בבוקר קמה, אל “הצהוב” שבאור.

פלטת הצבעים , היא  חיי היום יום.

כמו לאחר הגאות מגיע השפל, לצבור כוח להתחיל מחדש.

כך בצבע , “האפור” הוא רב גוונים.

“הלבן” הוא כל הצבעים.  ה”שחור” הפאוזה . לעצור, לחשוב,

לאסוף , להתנתק, ולהתחבר.

ולדעת שמחר “שוב תזרח השמש”

דילוג לתוכן